מזונות בזמן מלחמה - להגדיל או להקטין?

מזונות וחלוקת הנטל בין ההורים בימי מלחמה: האם יש הצדקה לשינוי במזונות?

מאת: עו"ד רם נחמיה ועו"ד אביב קמחי 

מלחמת "חרבות ברזל", שפרצה באוקטובר 2023, הציבה את מערכת המשפט הישראלית בפני אתגרים חסרי תקדים, בדגש על דיני המשפחה וחיוב המזונות. השירות הממושך במילואים, המגיע לעיתים למאות ימים, ערער את האיזון העדין שנקבע בפסקי דין והסכמי גירושין, במיוחד לאור המהפכה שחולל בע"מ 919/15 (פלוני נ' פלוני) בתחום האחריות ההורית המשותפת. סקירה מקיפה, משפטית, פסיכולוגית וחברתית.

1. המסגרת הנורמטיבית וטלטלת המלחמה

מלחמת "חרבות ברזל", שהחלה בשבעה באוקטובר 2023, טלטלה את החברה הישראלית בכל היבט אפשרי. המלחמה סדקה את המציאות הביטחונית, החברתית, הכלכלית והדיפלומטית של מדינת ישראל, ואותותיה ניכרים עד עכשיו, לאחר שחזר אחרון החטופים. מעבר לאתגרים הביטחוניים והלאומיים, המלחמה ונגזרותיה יצרו מציאות משפטית מורכבת וחדשה, שאפשר להגדיר כרעידת אדמה בעולם המשפט. המלחמה הממושכת, שגררה גיוס מילואים נרחב וחסר תקדים, הציבה אתגרים משפטיים, כלכליים ומוסריים חדשים בפני תאים משפחתיים שנפרדו, ובמיוחד בסוגיית המזונות והסדרי השהות. אזרחים רבים נאלצו לשרת ימים רבים במילואים, ושירות זה, בתורו, השפיע על הסדרים שהיו קיימים ערב המלחמה: הצרכים השתנו, הילדים נמצאים אצל ההורה שנשאר בעורף, ההורה המשרת סובל מפגיעה במערכות היחסים עם ילדיו, ההורה השני נושא בנטל גידול הילדים כמעט באופן בלעדי. המציאות החדשה הזו הולידה שאלה מהותית ביותר: האם במציאות כזו יש הצדקה לשינוי בסכום המזונות, או שיש להותיר את הסכמי הגירושין וסעיפי תשלום המזונות על כנם? 

עם פרוץ המלחמה, חוקקה הכנסת את חוק דחיית מועדים (הוראת שעה-חרבות ברזל), שנועד להקל על חיילים, תושבי קו העימות ונפגעי טרור בביצוע פעולות משפטיות ותשלומים. החוק מאפשר לדחות ביצוע פעולות שנקבעו בפסקי דין ב-145 ימים או עד סוף פברואר 2024. עם זאת, המחוקק קבע חריג מפורש ודרמטי: לא ניתן לדחות מועד של תשלום מזונות. קביעה זו משקפת את תפיסת היסוד של המשפט הישראלי, לפיה צרכי הילדים הם קיומיים ואינם סובלים דיחוי, גם לא במצב של מלחמה כוללת.

בעוד שבימי שגרה המזונות נקבעים, בין היתר, על בסיס השתכרות, הכנסות פנויות וחלוקת זמני שהות בין ההורים, המציאות המלחמתית הובילה לשינוי בפועל של הסדרים אלה. מחד גיסא, ההורה המגויס נעדר מהבית ומוגבל ביכולתו לקיים את זמני השהות. מאידך גיסא, ההורה שנותר בעורף נושא בנטל גידול כמעט בלעדי תחת אש. המשמעות הפרקטית של שהות ארוכה במילואים, היא שינוי דה-פקטו בהסכם הגירושין, בזמני השהייה ובאחריות הכללית.

בתי המשפט אימצו קו נוקשה כלפי בקשות להפחתת מזונות זמנית. בפסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (פלוני נ' הממונה על חדלות פירעון,  קבעה כבוד השופטת מירב קלמפנר-נבון כי "צרכיהם של הקטינים אינם משתנים" גם כאשר ההורה המשלם מצוי בחל"ת עקב המלחמה. מנגד, בתלה"מ (משפחה אשדוד) 64175-08-22, נפסק כי מענקי מילואים הם אישיים ואינם מהווים הכנסה לצורך חישוב מזונות, מתוך הכרה בסיכונים ובקרבה למלחמה.

לאור הנתונים במקורות והתפתחות הדין, ניתן לגבש שלוש עמדות מרכזיות לעתיד החיוב במזונות בצל לוחמה ממושכת: להגדיל את המזונות, לטובת ההורה שנשאר בעורף (בד"כ האם), להקטין את המזונות, לטובת ההורה שמשרת במילואים (בד"כ האב) או להשאיר את המצב כפי שהוא, מבלי לבצע שינויים. במאמר זה נסקור את ההבדלים שבין הגישות השונות, מבחינה משפטית, פסיכולוגית וחברתית-מוסרית. 

העקרונות המפורטים לעיל חלים בשינויים המתבקשים גם על זוגות חד מיניים. במקרה של זוג הורים מאותו מין, שבו אחד ההורים מגויס, נוצר אותו פער בנטל הטיפולי והכלכלי, המחייב פתרונות של מזונות מותאמים. עבור משפחות חד-הוריות, המלחמה מעצימה קשיים שקיימים ממילא: כאשר הורה יחידני נאלץ להתמודד עם היעדר מסגרות חינוך וחרדה ביטחונית ללא כל גב כלכלי או טיפולי נוסף, הצורך בתמיכה רחבה יותר של המדינה הופך קריטי. באותו האופן, גם הורה יחידני המשרת במילואים, נושא, בנוסף לעומס הפיזי והנפשי הכרוך בשירות במילואים, גם בצורך לדאוג למשפחתו, לבד.

2. אורנה ותומר

אורנה ותומר חתמו בשנת 2020 על הסכם גירושין, במסגרתו נקבעו זמני שהות זהים בין ההורים. לא נקבע חיוב במזונות, לאור רמת השתכרות דומה של ההורים. באוקטובר 2023, מיד לאחר פרוץ המלחמה, גויס תומר לתקופת מילואים ממושכת, בת 225 ימים. לא ניתן לקיים את זמני השהות ככתבם וכלשונם, מפאת העדרותו הממושכת של תומר. בתוך כך, בעוד תומר מצוי במשך תקופה ממושכת בחזית, אורנה נותרה עם שני ילדים קטנים (6,8), לבדה בעורף. המצב הזה אמנם זמני, אולם ההשלכות שלו גדולות מאוד: תומר לא פוגש את הילדים והקשר ניזוק. אורנה מצויה בעומס רגשי ופיזי רב הכרוך בטיפול בילדים. גם הנטל הכלכלי נופל על אורנה באופן בלעדי. בשעות הקצרות שתומר מגיע לחופשה, הוא לא יכול לשהות עם הילדים. הילדים סובלים מהעדרותו של האב, מהעומס הרגשי של האם, וגם העומס הרגשי עליהם גדול. 

3. הצד שנשאר בעורף: בעד הגדלת המזונות

המציאות שנוצרה בצל ימי המילואים הארוכים הציבה אמהות גרושות (וגם אבות גרושים) בסיטואציה בלתי אפשרית. כאשר הורה אחד נמצא בחזית, הנטל הכרוך בטיפול בילדים נופל ברובו, אם לא במלואו על הצד שנשאר בעורף. שיעור המזונות שנקבע בהסכם הגירושין מתבסס על חלוקה כלשהי בהוצאות המחייה הישירות (מזון, חשמל, פנאי), וכן בנטל המוסרי, הפיזי והנפשי של כל אחד מההורים. 

כאשר צד אחד המשרת במילואים, ואלה כאמור, ברוב המקרים גברים, נעדר למשך חודשים ארוכים, נוצרת קריסה מוחלטת של מודל זה. ההורה בעורף הופך למעשה להורה יחידני, בעוד המשרת נהנה מכיסוי צרכיו האישיים על ידי הצבא ומקבל מענקים אישיים. על פי עקרון השוויון המהותי, יש מקום לחיוב במזונות מותאמים או פיצוי אוטומטי בגין אובדן ימי עבודה של ההורה בעורף. 

כל זאת, כשצרכי הילדים אינם משתנים: בתי המשפט נוטים לקבוע כי צרכי הקטינים אינם משתנים גם בעת מלחמה, ולכן אין להפחית את סכום המזונות שנקבע, שכן הפחתה כזו עלולה להשאיר את הילדים ללא מינימום הכרחי לקיום בכבוד.השיקולים להגדלת המזונות או לקביעת פיצוי להורה שנשאר עם הילדים הם כבדי משקל, וכוללים התייחסות מנקודות מבט שונות: כלכליות, משפטיות, פסיכולוגיות:

א. אובדן ימי עבודה: 

הורה שנשאר לבד עם הילדים, לעיתים ללא מסגרות חינוך מלאות ובצל חרדה בטחונית, מתקשה להמשיך בעבודה סדירה. הוא נאלץ לנצל ימי עבודה רבים, כמו גם ימי חופשה ומחלה, לצורך ענייני המשפחה והבית. אובדן ימי העבודה מתורגם ישירות לאובדן הכנסה, ואילו ניצול ימי החופשה והמחלה הוא פגיעה עקיפה בהכנסה. ההורה שבעורף לא מקבל פיצוי ישיר מהמדינה בגין ימים אלה. קיים חוסר שוויון מובנה במענקים שמקבלים האזרחים: בעוד שההורה שבמילואים מקבל מענקים מהמדינה בגין שירותו, ההורה שנושא בנטל הטיפול בעורף וסופג פגיעה בפרנסתו, אינו מקבל פיצוי ישיר על כך.

ב. קריסת הסדרי השהות: 

במקרים של אחריות הורית משותפת, המזונות נקבעים לרוב על בסיס חישוב של זמן השהות אצל כל הורה. המגמות כיום הן חלוקה שוויונית בזמני השהייה, ומהם נגזרים שיעורי המזונות. המלחמה טרפה את הקלפים: ההורה שנשאר בבית נושא כעת במלוא, אם לא בכל הוצאות המחיה השוטפות, המזון והפנאי של הילדים.

ג. עומס רגשי: 

לבד משיקולים משפטיים, קיימים גם שיקולים פסיכולוגיים. ההורה שבעורף חווה הורות חרדתית וזקוק למשאבים נוספים לטיפול בילדים, בטראומות הנוצרות מהמלחמה. משאבים אלה כוללים זמן, כסף, סבלנות, חוסן ומשאבים רבים נוספים. מחסור כלכלי בשלב זה עלול להוביל, לבד מהעומס הכלכלי כשלעצמו, גם לשחיקה נפשית של ההורה המטפל דבר הפוגע ישירות בטובת הילד.המלחמה הגבירה מאפיינים של חרדות, בקרב הורים וילדים כאחד. רמות החרדה הגבוהות מצריכות, כשלעצמן, משאבים רגשיים וכלכליים נוספים לטיפול בילדים שחווים טראומה או זקוקים להגנת יתר. בהעדר פיצוי כספי, רמת השחיקה של ההורה שנשאר בעורף גבוהה יותר, וזה, בתורו, משפיע לרעה גם על הילדים. 

4. הצד שמשרת במילואים: בעד הקטנת המזונות

מנגד, לא ניתן להתעלם מהפגיעה הכלכלית הקשה שסופגים משרתי המילואים. רבים מהם הם עצמאיים שעסקיהם קרסו או שכירים שהוצאו לחל"ת עקב צמצום הפעילות במשק. המלחמה הובילה להורדת דירוג האשראי של ישראל ועליית יוקר המחיה, עובדות המקשות על שני הצדדים לעמוד בהתחייבויותיהם. השיקולים להקטנת המזונות גם הם כבדי משקל, וכוללים התייחסות מנקודות מבט שונות: כלכליות, משפטיות, פסיכולוגיות:

א. פגיעה בעסקים ובעבודה: 

עצמאיים רבים שיצאו למילואים חוו פגיעה אנושה בעסקיהם. גם שכירים שהוצאו לחל"ת בעקבות המצב הביטחוני מצאו עצמם עם הכנסה מופחתת משמעותית. לא זו בלבד, אלא שהם מפסידים הזדמנויות קידום בעבודה: בזמן השירות במילואים הארגונים ממשיכים לפעול. אלה שיצאו להלחם לא פנויים לגשת למכרזים חדשים, או שאינם מסוגלים לגשת למכרזים כאלה. אפשרויות קידום, הכשרות והתפתחות בעבודה, שנפתחו עבור עובדי הארגון, לא מצאו את דרכם אל המילואימניקים, בשל חוסר זמן, חוסר זמינות וסיבות רבות נוספות. ההורה המשרת מוצא עצמו במצב של חוסר יציבות כלכלית קיצונית, לעיתים תוך הסתמכות על דמי אבטלה זעומים או מענקים שאינם מכסים את כל הוצאותיו האישיות יחד עם חוב המזונות. במצבים כאלו, הגדלת המזונות עלולה להוביל את המשרת לקריסה כלכלית ולהליכי חדלות פירעון, מגמה שאכן זוהתה כמתגברת בתקופת המלחמה.

ב. ניתוק מהילדים: 

ההורה המשרת במילואים משלם מחיר כבד בעצם הניתוק מהילדים, במיוחד כאשר מדובר בילדים קטנים. ההורה הזה לא פוגש את הילד בצעדיו הראשונים, לא מלווה אותו לגן או לכיתה א' ביום הראשון ללימודים, לא חווה איתו חוויות. ניתוק זה עשוי ליצור ריחוק בין ההורה המשרת במילואים לבין ילדיו, ריחוק אותו יהיה קשה מאוד לסגור בעתיד.

ג. אופיו של מענק המילואים: 

בתי המשפט קבעו (כמו בפס"ד תלה"מ 64175-08-22) כי מענקי מילואים אינם נחשבים כהכנסה לצורך חישוב מזונות, שכן הם אישיים ונועדו להוקיר את מי שמחרף נפשו בחזית. לפי עקרון זה, אין להשית על מי שמשרת במילואים תשלומים הנגזרים ממענק המילואים.

5. הגישה הפרקטית: עקרון הסטטוס קוו

הכאוס שנוצר בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים בשל חוסר האחידות בפסיקה ובסמכויות מחייב פתרונות יצירתיים. עורכי דין מומחים בתחומם הציעו להקים "מנגנון לשעת חירום" שיכלול קריטריונים ברורים להקלות והתאמות במזונות בתקופות כאלה, ואילו אחרים ממליצים לכלול בחוזי הגירושין סעיף המגדיר "מזונות מותאמים" לשעת חירום. סעיף זה יופעל באופן אוטומטי כאשר אחד ההורים נעדר מעל חודש ימים בשל מילואים או מצב חירום, ויקבע הגדלה מוסכמת של המזונות לטובת הצד שנותר עם הילדים, מבלי להזדקק לניהול הליכים משפטיים מתישים בזמן מלחמה.

אנחנו סוברים אחרת. מלחמת "חרבות ברזל" הוכיחה כי המציאות חזקה מכל הסכם כתוב. בעוד שהחוק והפסיקה מגנים בשתי הגישות שתוארו, הגדלת המזונות או הקטנתם, צד אחד טוען, הלכה למעשה, כי על הצד האחר לשאת בנזקי המלחמה. כל אחד מהם טוען, שעל השני לקנות עבורו מטריה משום שיורד גשם. למרות הטיעונים כבדי המשקל משני הצדדים, אנו סבורים כי יש לנקוט בגישה של שמירה על הסטטוס קוו ואין להיעתר לבקשות לשינוי סכומי המזונות עקב המלחמה. להלן הנימוקים המשפטיים והערכיים לעמדה זו:

א. המלחמה כ"כוח עליון" הפוגע בכולם במידה שווה:

מלחמת "חרבות ברזל" היא אירוע קולקטיבי המטלטל את החברה כולה. לפי גישה זו, המלחמה היא כוח עליון שפוגע בכל חלקי החברה במידות שונות. מכיוון שצרכי הילדים נותרים קבועים והמצב הכלכלי של שני ההורים מעורער, המאיין מקום לשינוי שיעור המזונות, וכל צד נדרש לשאת בנטל שנפל בחלקו. האב המשרת נושא בנטל פיזי, חברתי, נפשי וגם כלכלי. האם הנשארת בעורף נושאת בנטל פיזי, חברתי, נפשי וגם כלכלי. כפי שהגשם יורד על כולם, כך גם נזקי המלחמה מחלחלים לכל תא משפחתי. הדרישה מצד אחד לקבל פיצוי מהצד השני, בין אם המדובר בהגדלה או בהקטנה של המזונות, פירושה שהצד שדורש את השינוי דורש מהשני לקנות עבורו מטריה, כדי שלא ירטב בגשם. מצב כזה אינו מוצדק משפטית או מוסרית. 

ב. שני ההורים נושאים בנטל: 

כל אחד, בהתאם למה שזימן לו גורלו. חלוקת הנטל מחדש בתוך המשפחה רק תעמיק את הסכסוך מבלי לפתור את המצוקה המקרו-כלכלית.

ג. העדר "שינוי נסיבות מהותי":

קבועי הזמן בדיני משפחה, שינוי חיוב מזונות חלוט דורש הוכחת שינוי נסיבות מהותי, אשר בדרך כלל נבחן על פני רצף זמן ובעל אופי קבוע. המלחמה, עם כל הקושי שבה, נתפסת כאירוע חירום חולף. פתיחת הסכמים בכל פעם שיש גיוס מילואים תביא להצפת בתי המשפט ולחוסר יציבות משפטית. כפי שקבעה כבוד השופטת מירב קלמפנר-נבון בפסק הדין פלוני נ' הממונה על חדלות פירעון: "צרכיהם של הקטינים אינם משתנים" גם כשההורה מצוי בחל"ת. המינימום ההכרחי לקיום הילד בכבוד חייב להישמר כעוגן יציב בתוך הכאוס.

ד. מניעת "ליטיגציה תחת אש":

ניהול הליכים משפטיים מתישים בזמן מלחמה פוגע בחוסן הלאומי והמשפחתי. במקום להפנות משאבים לדיונים בבתי המשפט, על ההורים לשאוף לשיתוף פעולה. יוזמות למנגנונים אוטומטיים של מזונות מותאמים בחוזי גירושין עשויות להתאים בראייה עתידית, אך רטרואקטיבית, השארת המצב על כנו היא הדרך הבטוחה ביותר למנוע חיכוך מיותר.ה.     אחריות הפרט ולא אחריות המדינה: אנו סבורים כי לא המדינה היא זו שצריכה לתת מענה לפערים שנוצרו. המדינה רשאית לתת מענקים ייעודיים להורה שבעורף או הטבות מס, אך קשה להצדיק מבחינה מוסרית דרישה שכזו. על המדינה להציע פתרונות ופיצויים אחרים, ועליהם נדון בהרחבה במאמר אחר. אולם, אנחנו לא רואים הצדקה, מוסרית או משפטית, לכך שהמדינה צריכה לשאת בתשלומי המזונות של הילדים בעיתות מלחמה.

1. עו"ד רם נחמיה (LLB, MPH, CCP), חבר בלשכת עורכי הדין מאז שנת 1997, בעל תואר ראשון במשפטים, תואר שני בבריאות הציבור (בהצטיינות) ופרופילאי פלילי מוסמך (בהצטיינות). עוסק בדיני משפחה ומקרקעין, ומתמחה בבניית הסכמות בהליכי גירושין, גם המורכבים ביותר. משלב בעבודה המשפטית כלים מתחום הפרופיילינג וניתוח אישיות ומנגנוני חשיבה.   

2. אביב קמחי, עו"ד ונוטריון, חבר בלשכת עורכי הדין מאז 2010. בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במדעי ההתנהגות (בהצטיינות). מגשר משפחתי מוסמך מטעם אוניברסיטת בר-אילן. עוסק בדיני משפחה ונזיקין. 

הכותבים הם עורכי דין המתמחים בדיני משפחה, מעמד אישי והסכמי זוגיות על כל היבטיהם. מאמר זה הוא כללי ונועד לקידום המודעות בנושא, ואינו מהווה ייעוץ פרטני. בכל שאלה, אתם מוזמנים ליצור קשר לייעוץ פרטני, מותאם אישית לצרכיהם שלכם.